<h1>פסקי חליפין לרבינו ברוך ב"ר שמואל ספרדי מארץ יון</h1>
<h2>דף מד.</h2>
ופירות לא עבדי חליפין, הא נעלו אמר רחמנא. והיכא דאתני גברא עם חבריה לחלופי סאה חטים בסאתים שעורים לא קנו עד דמשכי תרוייהו. אבל אם מכר סאה חיטים בדינר כסף ומשך זה הסאה נתחייב זה בדינר, כדתנן משך ממנו פירות וכו' ואוקימנא מתניתין הזהב, מחייב במושכו ליתן דמיו. מיהו מיקני בחליפין, דכתיב לקיים כל דבר, וכל דבר נקנה במנעל, דאלמא לית מידי דלא מיקני בחליפין אלא מטבע. כל שכן דלא עביד חליפין, מאי טעמא דדעת קונהו וקונה בו על הצורה המצויירת בו וכיון דעבידא דבטלה משתכח דלא קני ולא מקני מידי. ואפילו מטבע זהב אין נקנה בחליפין, דהא לגבי מעשר טיבעא הוא וצורה אית ליה. ולההיא דגאון לא חיישינן, דאמר מטבע זהב נקנה בחליפין, דאינו קונה כלל אלא או אגב קרקע או במשיכה. ואותיות נמי אין נקנות אלא במסירה, כיון דלאו גופייהו ממון. הילכך לא משכחת מידי דלא מיקני בחליפין אלא או מטבע או אותיות. והא דתנן כל המטלטלין קונין זה את זה, לענין חליפין תניא. וה"מ במידי דאית ליה תורת כלי. דיקא נמי דאמר ריש לקיש כיסין. ודבר שאינו מסוים כגון גיזי צמר ואניצי פשתן וכיוצא בהן אפילו לרב ששת לא עבדי חליפין. כללא דמילתא, כל דבר נקנה בחליפין חוץ ממטבע ושטר. ואפילו החליף בהמה או קרקע או כלי, דהני תלתא עבדי חליפין. אבל מידי דלית ליה תורת כלי כפירות חשיב, דבעינן דומיא דנעל. והילכתא כרב דאמר קונין בכליו של קונה. וכותיה סלקא בגיטין פרק השולח גט הל' עבד שנשבה [ל"ט ע"ב] ובנדרים פרק השותפין [מ"ח ע"ב].
<h2>דף מז.</h2>
כתיב [רות ד'] וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל. גאולה זו מכירה תמורה זו חליפין, תמורה דומיא דגאולה, מה מכירה כי שקיל דמים לא מצי חד מינייהו למיהדר דכתיב [ירמי' ל"ב] שדות בכסף יקנו וגו' אף חליפין כי שקיל חד מינייהו חליפיו מחבריה לא מצי למיהדר. עד השתא לא שמעינן אלא קרקע (בקרקע), דביה כתב קרא. והיכא דאתנו למכירה דלא יהבי דמי אי נמי חילופא ולא שקיל חד מינייהו חילופא, מאי תקנתיה כי היכי דליקני לאלתר, דילמא אי משהו הדר ביה חד מינייהו, שלף איש נעלו ונתן לרעהו, ולא מצי תו למהדר. כלי אין דבר אחר לא. הנה שמענו מזה הפסוק כי קרקעי וכלים עבדי חליפין ובהמה בכלל כלים, הילכך היכא דאחליף איניש מקרקעי בהדי חבריה בין בשומת דמים בין בלא שומת דמים, כיון דאחזק חד מינייהו לא מצו תו למהדר. וכן מטלטלין במטלטלין ומטלטלין בקרקע וקרקע במטלטלין, דתניא בתוספת קידושין [פ"א ה"ו] החליף עמו קרקעות בקרקעות מטלטלין במטלטלין מטלטלין בקרקעות קרקעות במטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. והוא הדין לבהמה עמהן דדינה כדין כלים. הילכך משכחת בקרקע ובהמה וכלים דעבדי חליפין בין אמר לו החלף שדה בשדה כלי בכלי בהמה בבהמה בין אמר לו שדך בכמה כליך בכמה בהמתך בכמה. ומאן דעביד חליפין ודאי מיקני בחליפין. ואע"ג דבכסף גזרו, דבכסף גזרו רבנן שלא יקנה גזירה שמא לא ימסור מוכר נפשו, וכיון דלא שכיחי חליפין תדיר לא גזרי בהו רבנן. ואית לחליפין רבותא, דאילו דזבין מחבריה זביני בזוזי ממידי דאית בהו אונאה ונתאנה יותר משתות בטל מקח, כדמפרש לקמן [נ' ע"ב]. ואילו היכא דאחליף גברא שוה זוזא בשוה מאה, דמי אונאה הוא דיהיב ליה, ומקח לא בטל ליה, מאי טעמא דהא חזינן דמיקניא שדה במנעל דכתיב שלף איש נעלו וגו'.
והיכא דזבין איניש מידי מחבריה ואתפסיה קונה סודריה למוכר, כי היכי דמוכר לא מצי הדר ביה דהא יהיב חליפיה, הם הכי נמי קונה לא מצי הדר ביה דהא יהיב חליפיה. והני מילי דיהב זבינא קרקע או כלים או בהמה, אבל אי הוו פירות לא מצי למיהדר דפירותיו אקני בחליפין, קונה מצי למיהדר, דפירות לא עבדי חליפין. ירושלמי [פ"ד ה"א], תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר וכו' א"ר יוחנן לא שנו אלא שור בפרה או חמור בשור, הא ציבור בציבור לא קנה, ר' ירמיה בשם רב אמר אפילו ציבור בציבור, ר' אבא בשם רב אמר המחליף אמכורוקלון באמכורוקלון קנה. פירוש כריכות של יריעות נקראות כן בלשון יון. והילכתא נמי כרב נחמן דלא מקנינן אלא בכלי. ולית הילכתא כשמואל במרוקא. ואין קונין באיסורי הנאה.
מר רב עמרם גאון ז"ל השתא תקינו רבנן במתיבתא דקני שליח בית דין או דקנו עדים ועבדי שליחותא דמקנה וקונה. וכיון דקנו ממקנה ונקט סודרא גמר ואקני ליה ולא יכיל למיהדר ביה. ואי בעי למיפסקיה לההוא דנקיט בסודר, פסיק ליה ושקיל ליה, דהא אמר רב אשי [ז' ע"א] האי סודרא כיון דתפס ביה שלש על שלש כמאן דפסיק דמי. ומשום הכי שמיה דקנין חליפין דקא מחליף מוכר הא זבינא בהאי קרנא דגלימא או דסודרא דקא נקיט. ואשכחן מר רב האי גאון ז"ל דפליג בספר הקנין [שער ט"ז] בין חליפין דשלף איש נעלו, ובין חילוף בהמה בבהמה או כלים בכלים. וליכא למיפלג בינייהו, דלא שמעינן חד אלא מחבריה. ומר שמעון ז"ל כתב בהלכות, וכי קאמרינן אין מטבע נקנה בחליפין ה"מ מתנה, אבל מעות דכתיבי בכתובה מיקנו בחליפין. ואפילו חליפין נמי לא בעו, דהנך דברים הנקנין באמירה נינהו.
